יח אב התשס"ח, פרשת 'עקב' #_lt#br/#_gt# #_lt#br/#_gt#שמות נוספים למסלול זה – 'לאורך רכס הסלע' או 'בעקבות עפרה אבי העזרי'. 'רכס הסלע' הינו כינויו של הרכס הגבוה היוצא מערבה כשלוחה מהרכס של הר גריזים, ועליו שוכנים כפרים ערביים ויישובים ישראליים רבים. בתקופת המקרא היה האזור – שלוחת רכס הסלע וסביבותיה – מיושב בצפיפות ביישובים ישראליים – רובם כמובן היו אנשי שבט מנשה. קרבתו של האזור למרכזים השלטוניים – שכם ושומרון, גרמה ככל הנראה להתיישבות צפופה של כפרים ואחוזות מלכותיות. עדויות לנוכחות הישראלית-מקראית הצפופה באזור, ניתן למצוא במספר רב של אתרים ארכיאולוגיים מתקופת המקרא ובמספר רב של יישובים ישראליים מקראיים, שחלקם נזכרים אף במקורות ואשר שמם נשתמר כמעט במדויק בשמם של הכפרים הערביים הקיימים כיום באזור – בורין (באריים), עצירה אל קיבליה (עשרת), א-תל (תול), קוצ'ין (קצה), ג'ית (גת / גת פראן) אמתין (אלמתן), פרעתה (פרעתון [בהסתייגות]), חג'ה (חגלה), כור (כור) ועוד. שם נוסף שמקורו בעברית (המקראית) ושהשתמר בפי הישמעאלים עד היום בשמם של חורבה ומעיין, הוא השם – צור (Sur). חורבת צור ועין צור מצויים למרגלות מצוק אדיר, עליו נבנה לא מזמן הכפר ערק בורין. כפר זה הוקם במהלך המאה ה-19 בעקבות סכסוך חמולות בכפר בורין (באריים המקראית) המצוי בצדו השני של הרכס (רכס הסלע). החורבה והמעיין מופעים על המפה כחורבת צור ועין צור אך הם מכונים כך גם בפי הישמעאלים, כך מופיעים למשל שמותיהם במפת הסקר הבריטי - Sur. #_lt#br/#_gt#משמעותה של המילה 'צור' (Sur) בערבית היא 'קרן' (או שופר).לעומת זאת, המשמעות המרכזית שלה בעברית (מקראית) היא סלע. במקרה זה, ברור כי מקור השם 'צור' הוא עברי-מקראי ולא ערבי – מיקומם של החורבה והמעיין למרגלות מצוק הסלע האדיר ושמו הערבי של הכפר השוכן בראשו (ערק בורין = המצוק של בורין), מלמדים על כך שמקור השם 'צור' הוא עברי-מקראי ונשתמר כך גם בפי הישמעאלים. #_lt#br/#_gt#משמעויות המילה 'צור' במקרא הם#_sc# סלע / מצוק / מצודה / מבצר / מקום מבטחים / מקום מפלט ומסתור. הדוגמא היפה ביותר לכך, היא הסיפור המופיע בשמואל ב כג - בו מופיע פסוק שלכאורה מוזר במקצת – "וַיֵּרְדוּ שְׁלשָׁה מֵהַשְּׁלשִׁים ראשׁ וַיָּבאוּ אֶל קָצִיר אֶל דָּוִד אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם..." (פסוק יג) – פסוק זה ניתן להבין ע"פ המקבילה שלו בדבה"י א יא, טו – שם בפסוק המקביל – במקום "קָצִיר" נכתב "הַצֻּר" – שמשמעותו המצודה (= שמשמעותה זהה למערה במקרא – כמו שהראה מנשה הראל). זאת אומרת שהכינוי של המצודה – מערה של דויד המכונה 'מערת עדולם' והמצויה לדעתי – ממזרח לבית לחם ("בחצר האחורית" של דויד) – הייתה כפי הנראה באחד המצוקים של נחל דרגה עליון המכונה הצור! שם הסתתרו דויד ואנשיו. באותה מערה, כתב דויד כמה מזמורי תהילים, ביניהם את מזמור יח – בו הוא מזכיר רצף של מילים נרדפות#_sc# #_lt#br/#_gt#"יְדֹוָד סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי". #_lt#br/#_gt#אבן שושן מפרש את המילה צור בצורה דומה וכותב כך#_sc# "צור – ברוב המקראות סלע גדול, בהשאלה – מבצר, מחסה". וכך 'צורי היעלים' הם 'צוקי היעלים' (כשמה של חברת הטיולים 'צוקי יעלים' של אבי לוי – הבחור התותח מעכו המקראית). #_lt#br/#_gt#השם צור במשמעות סלע נזכר גם בפרשת השבוע#_sc# "הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ" (דברים ח, טו). דוגמה נוספת מופיעה בתהילים לא, ג – שם מופיע הצירוף "צור מעוז" עם תקבולת "בית מצודות". #_lt#br/#_gt#כאמור, הסיבה לכך שהשם העברי 'צור' ניתן לחורבה זו הוא ברור – החורבה שוכנת למרגלות מצוק אדיר של כמה עשרות מטרים. מצוק זה בנוי גיר איאוקני מחבורת עבדת – תצורת תמרת (להלן). #_lt#br/#_gt#שמו הערבי של המצוק הינו – 'ערק' (ערק בורין). השם 'ערק' או 'ערקן' הינו שם ערבי הניתן למקומות בהם ישנם מצוקי סלע גדולים, קניונים ונוף טרשי. לדוגמה#_sc# הקניונים 'ערקן אם צפא' ו-'ערקן א-דיב' בוואדי אל אפג'ם. או כמו שמות המצוקים האדירים בנחל שילה תחתון – 'ערק פריג', 'ערק בטן ג'מיע', 'ערק אל אחמר' ועוד. במערב השומרון, מצויה דוגמה יפה נוספת – כפר הנקרא כפר צור (Sur) ויישוב ישראלי צמוד אליו ממערב הנקרא סלעית, על שם האזור הטרשי בו הם מצויים (טרשים עליהם "אחראיות" תצורות ביענה וורדים הבנויות גיר קשה ודולומיט). #_lt#br/#_gt#על רכס הסלע קיים כפר ישמעאלי נוסף העונה לשם א-תל. במפת הסקר הבריטי נקרא הכפר תיל (Till), ובתקופת המקרא נקרא הכפר הישראלי תול. כרגיל, הכפר הישמעאלי משמר את שמו של הכפר הישראלי-מקראי ששכן בגבעה הסמוכה לו – המכונה כיום רג'ל אל ארבעין. #_lt#br/#_gt#רכס הסלע הינו שלוחה של הר גריזים ("רבתי"). רכס זה הינו גבוה (727, 664) ומרכזי ומהווה למעשה את קו פרשת המים בין שני נחלים גדולים – נחל שכם (יובלו של נחל אלכסנדר) מצפון ונחל קנה (יובלו של נהר הירקון) מדרום. נחל שכם הוא גדול יותר מאשר שכנו הדרומי ויוצר רישום טופוגראפי ברור יותר בנוף. לאור עובדה זו ועקב היותו חוצה את מערב השומרון בצורה "דרמטית" לרוחב – זוהה נחל זה במאה ה-19 כנחל קנה המקראי – הגבול בין נחלות מנשה ואפרים. החוקר – כומר הצרפתי ויקטור גרן, נתן אף "חיזוק" נוסף לזיהוי זה – אחד משמותיו של נחל שכם (המכונה בערבית וואדי א-שעיר, שפירושו = השעורה, על שם היותו שטח נוח לגידול דגן) הינו 'וואדי אל קצב' שפירושו בערבית הוא קנה, כך שישנו אף שימור שם לא בצורה של תעתיק אלא בפירוש השם (כמו שמו הערבי של תל דן – תל אל קאדי שפירושו בערבית הוא שופט, דיין – ""דָּן יָדִין עַמּוֹ"). כיום מקובל כמובן, לזהות את נחל קנה עם וואדי קנא למרגלות היישוב קרני שומרון, בעיקר עקב שימורו המדויק של השם וההיגיון הגיאוגרפי. ובכן, זיהוי שגוי זה (של נחל קנה בנחל שכם) הוביל לזיהויים שגויים נוספים, הדורשים תיקונים וחשיבה מחדש. אחד מהם הוא זיהויה של פרעתון, עירו של השופט עבדון בן הלל ושל אחד הקצינים הבכירים ביותר של דויד – בחור העונה לשם בניהו, המכונה בניהו הפרעתוני. על עבדון בן הלל נאמר כי נקבר בעירו פרעתון בארץ אפרים ואילו על בניהו נאמר בדבה"י כי היה מבני אפרים. מכאן, שפרעתון באפרים הייתה. אותם חוקרים שזיהו את נחל קנה עם נחל שכם ואף צפונית לו (ביניהם#_sc# ר' אשתורי הפרחי, ר' יהוסף שוורץ, ויקטור גרן), זיהו את פרעתון המקראית עם הכפר פרעתה – המצוי בסמוך ליישוב קדומים ומדרום לנחל שכם (הוא [או צפונית לו] נחל קנה – לשיטתם) זאת אומרת בנחלת אפרים (כביכול). #_lt#br/#_gt#מעניין, שלמרות הזיהוי "החדש" של נחל קנה עם וואדי קנא המצוי מדרום לכפר פרעתה (כך שפרעתה מצויה בנחלת מנשה) – לא טרחו חוקרים בני זמננו לחשוב מחדש ולנסות להציע זיהוי מסתבר יותר לפרעתון המקראית, שצריכה להימצא בארץ אפרים ומדרום לנחל קנה. אם נפתח כל ספר בו מופיעים זיהויים גיאוגרפיים – היסטוריים מקראיים, נראה כי ברור הוא, שפרעתה היא פרעתון המקראית (לדוג'#_sc# אנצי' מקראית, וילנאי, דעת מקרא ועוד). #_lt#br/#_gt#רק בתחילת שנות ה-90 (!), חוקרים שונים ביניהם – נאמן, ספראי ובורנשטיין, הבינו את העניין. #_lt#br/#_gt#נאמן היה הראשון לזהות את פרעתון המקראית עם הכפר פרח'ה שמדרום לנחל קנה, מצפון לנחל שילה ומדרום-מערב לעיר אריאל. בעקבותיו הלך בורנשטיין. #_lt#br/#_gt#חיזוק לזיהוי זה ניתן אולי להביא מאזכור "הִדַּי מִנַּחֲלֵי גָעַש" מיד לאחר "בְּנָיָהוּ פִּרְעָתנִי" ברשימת גיבורי דויד (בשמואל ב ובמקבילה בדבה"י), סביר שאזכור נחלי געש מורה על קשר להר הגעש אשר צפונית לו נקבר יהושע בן נון, כפי שנזכר בסוף ספר יהושע. את מקום קבורתו הוא עירו של יהושע בן נון - תמנת סרח/חרס, מקובל לזהות בחורבת תבנה המצויה כ-7 ק"מ מדרום או עם חורבת א-תל הסמוכה לכפר חארס ומצויה כ-5 ק"מ מצפון לפרח'ה היא פרעתון. #_lt#br/#_gt#חיזוק נוסף, לזיהוי פרעתון בפרח'ה, ניתן להביא מתקופה מאוחרת יותר – התקופה ההלניסטית#_sc# לאחר שבע שנות קרבות של יהודה המקבי ומותו הטראגי בקרב אלעשה, עולה לשלטון יונתן אחיו. בשלבים הראשונים של שלטון יונתן, הוא נרדף על ידי השלטונות הסלווקים ולכן הוא מסתובב במקומות בספר המדבר (באר אספר, בית בצי ומכמש). בחור בשם בקחידס, שנלחם ביהודה בקרב אלעשה, מסתובב בארץ ומחליט על הקמת סדרת מבצרים, בכדי לשלוט על הדרכים המרכזיות ובכך על כל ארץ יהודה. הקמת המבצרים קשורה בוודאי לשאיפתו לשלוט בשטח ולכן המקומות בהם נבנו המבצרים נבחרו על ידי בקחידס בקפידה. בספר חשמונאים א מובאת רשימת המבצרים ("הערים הבצורות"). ברשימה מופיעה בין היתר עיר בשם פרעתון (או תמנת פרעתון). כבר בשנות ה-80 זיהה ספראי את פרעתון זו עם הכפר פרח'ה. על פי ההיגיון כי בחירת מיקום הקמת המבצר, נעשתה על פי 2 שיקולים מרכזיים#_sc# א) שליטה על דרך מרכזית. ב) באזור בו ישנה התיישבות יהודית. הכפר פרח'ה עונה על 2 הקריטריונים בצורה טובה, בעוד הכפר פרעתה (בו היה מקובל על רוב החוקרים – עד שהגיע ספראי – לזהותו עם פרעתון הלניסטית זו) עונה על קריטריון אחד בלבד – מיקום בסמוך לדרך. ברור הוא כי בתקופתו של יונתן לא הייתה התיישבות יהודית משמעותית באזור שמצפון לנחל שילה (במיוחד לא לפני יציאתו של יוחנן הורקנוס למסעות כיבושים שמרחבי השומרונים ; את נחל שילה מתווה ספראי כגבולה הצפוני של יהודה, הגבול עם השומרונים בימי החשמונאים), ייתכן כי בתקופה הרומית היישוב היהודי השתרע אף צפונה יותר – לחורבת כורכוש, קרוות בני חסן, חורבת טפסה, כפר חארס ועוד. על כן, מיקום הכפר פרח'ה עונה על קריטריון הדרך – בסמוך לו עברה דרך המרכזית מאנטיפטריס לישוב (יסוף), ועל קריטריון האזורי – הוא מצוי באזור התיישבות יהודית (בית רימא, לובאן ועוד). #_lt#br/#_gt#לסיכום עד כאן – הצעת הזיהוי הסבירה ביותר לזיהויים של פרעתון המקראית וההלניסטית היא פרח'ה. #_lt#br/#_gt#לענייננו, בתחילת דברנו הזכרנו כי ניתן לכנות מסלול זה לאורך רכס הסלע – 'בעקבות עפרה אבי העזרי'. #_lt#br/#_gt#נרחיב על כך מעט את הדיבור – בספר שופטים פרק ו, מתואר סיפורו של גדעון השופט. גדעון היה משבט מנשה וממשפחת אביעזר. גדעון ומשפחתו התגוררו ב-עָפְרָה, אשר הייתה מצויה מן הסתם, בנחלת מנשה. #_lt#br/#_gt#חוקרים רבים ניסו את כוחם בזיהויה של עפרה זו. בתחילה הציעו דלמן ואחריו אלט לזהותה בתל פרעה, (שזוהה על ידי אבל עם בית ברה), עקב שימור השם (פרעה-עפרה) והימצאותו בנחלת מנשה. אך מאז הצעתו של אולברייט לזהות בתל פרעה את תרצה בירתו השלישית של ירבעם בן נבט, הדבר מקובל בקרב החוקרים. הצעות נוספות שהועלו#_sc# הכפרים טייבה שבשרון (אולברייט) וטייבה שברמות יששכר (אבל) – אשר נקראו בעבר עפרה, אך שמם שונה בתקופה הערבית לטייבה, בעקבות אמונה מוסלמית לפיה השם עפרה-עופרית, הוא שם של שד (אשת השטן). משמעות השם טייבה – הטובה. הצעת צפונית נוספת לעפרה אבי העזרי, היא הצעתו של קלאי לזהותה בעפולה. ההיגיון בהצעות הצפוניות הוא בקרבתם לאזור הפעילות של גדעון כמתואר במקרא – עמק חרוד, ובהשתייכותם בצורה כזאת או אחרת לנחלת מנשה כפי שמלמד הפסוק#_sc# "וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר" (יהושע יז, יא). אך חוסר ההיגיון בהצעות אלו גדול – הם מצויים בעמק המיושב כנענים ולא בהר בו התנחלו השבטים בתקופת השופטים. #_lt#br/#_gt#יש לציין כי הצעות אלו ובעיקר טייבה שבשרון וזו שברמות יששכר – מקובלות גם כיום ומופיעות בספרים השונים (למשל#_sc# דעת מקרא, "לטייל עם התנ"ך" של גליה דורון ועוד). #_lt#br/#_gt#באמצע שנות ה-80, הציע חנן אשל הצעת זיהויה חדשה – חורבת עופר. חורבה זו שוכנת ע"ג רכס הסלע – בו אנו עוסקים. אשל טען כי במקום ישנו ממצא ארכיאולוגי מתאים וההיגיון הגיאוגראפי פשוט מושלם – אזור זה מצוי בליבה של נחלת מנשה ובתחום תת נחלה אביעזר כפי שעולה מחרסי שומרון (הכפרים תל ואמתין בהם נזכר כי הם מצויים בתת נחלת אביעזר, מצויים בסמוך – גם כן ע"ג הרכס). בנוסף, מתבהרים לנו כעת כמה דברים#_sc# 1) למה פילגשו של גדעון ישבה בשכם? ["וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם" – שופטים ח, לא] – שכם סמוכה כמה רגעים מחורבת עופר. 2) למה אבימלך בנו של גדעון הרג את 70 (69) אחיו עם עלייתו למלוך בשכם? הוא חשש מהם עקב הימצאותם בחורבת עופר הסמוכה. 3) למה יותם הקטנצ'יק עלה לשאת את המשל לבעלי שכם דווקא מראש הר גריזים? כיוון שמחורבת עופר, הדרך הכי פשוטה ומהירה להגיע לנקודת תצפית טובה על שכם (תל א-ראס) היא לעלות מזרחה לברכה (של ימינו) ומשם תוך כמה רגעים צפונה – לעמוד בתל א-ראס ולצפות על אבימלך ובעלי שכם, שנמצאים למרגלותיו "עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם" (שופטים ט, ו). חיזוק להצעתו של אשל, הביא זאב ארליך ממקור נוסף בו נזכרת עפרה כאן באזור – בתולידה של השומרונים שנכתבה בימי הביניים, מופיע סיפור בריחתו של הכהן הגדול השומרוני צדוק בן טוביה שברח מהישמעאלים מהרגריזים לעקרבה עם 12 נשיאים, אחד מהם הוא עבר בן מכר מעפרה (קריית עפרתה) הסמוכה. בנוסף, מסביר בכך ארליך את השתמרות שמה של חורבת עופר (ששמה לא שונה לטייבה כפי שקרה בתקופה המוסלמית לישובים הנושאים את השם עפרה) – חורבת עופר (=עפרה) הייתה מיושבת בשומרונים בתקופה המוסלמית כשהחלו להגיע הישמעאלים – לכן לא השתנה שמה. #_lt#br/#_gt#וכדובדבן שבקצפת נביא שתי אנקדוטות נוספות#_sc# #_lt#br/#_gt#א) בסיפור המקראי (שופטים ו, כו), נכתב כי המלאך מצווה על גדעון לבנות מזבח – "עַל ראשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה" ממול לחורבת עופר מתנשא לו המצוק האדיר של ערק בורין. "מָּעוֹז" במקרא פירושו מקום מבוצר כמו שמופיע בפנייתו של דויד לה' - "הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי" (תהילים לא, ג), ואידך זיל גמור... #_lt#br/#_gt#ב) בסיפור המקראי (שופטים ו, כא), נכתב כי גדעון מביא מנחה למלאך ופתאום – "וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר", בדרך המקשרת בין חורבת עופר לערק בורין (5 דקות הליכה), מצוי מעיין הנושא את השם#_sc# עין צּוּר ומעליו חורבה הנושאת את השם#_sc# צּוּר – שֶׁם שאולי השתמר מהסיפור המקראי... #_lt#br/#_gt#אך עם כל הסימפטיה והנוסטלגיה – ההצעה הזאת אינה נכונה. בסקר שביצע זרטל בחורבת עופר – לא נמצאו כלל ממצאים מתקופת השופטים! הממצא הקדום ביותר הוא מהתקופה הפרסית. כהצעה חלופית, הציע בורנשטיין לזהות את עפרה בכפר פרח'ה, בנוסף להצעתו לזהות בה את פרעתון המקראית. בורנשטיין מסביר בכך את כינויו של עפרה זו – עָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי – שם המעיד לכאורה שעפרה מצויה מחוץ לנחלתה (נחלת אביעזר) המקורית! #_lt#br/#_gt#את הבעייתיות בזיהוי כי נחלת אביעזר מצויה מדרום לנחל קנה ולכאורה מחוץ לנחלת מנשה, הסביר בורנשטין בכך שלדעתו, הפריש אשריאל לאביעזר הבכור את מחוז פרח'ה (= עפרה אבי העזרי). כך שתחום נחלת אביעזר השתרע מנחל שילה בדרום עד חומש (הכפר בזריה ; חורבת סירטטה) בצפון! #_lt#br/#_gt#לדעתי, הצעתו של בורנשטיין לזהות בפרח'ה את פרעתון ואת עפרה של גדעון גם יחד – לא הגיונית. #_lt#br/#_gt#כיוון שלא סביר שבאותה התקופה (תקופת השופטים) – יהיו לאותו יישוב שני שמות שונים! – כך שבתקופתו של גדעון השופט – ייקרא היישוב עפרה ובתקופתו של עבדון בן הלל השופט – ייקרא היישוב פרעתון! ועוד – טענתו של בורנשטיין על היותה של נחלת אביעזר בתחום ארץ תפוח וסיפוחה למנשה כחלק מנחלת אשריאל שהפריש את המחוז לרשות אביעזר כבכור – נשמעת הגיונית מבחינה רעיונית אך לא מבחינה גיאוגרפית והיסטורית – א) הדבר אינו משתקף בחרסי שומרון, על פיהם נחלת אביעזר כוללת את אלמתן-אמתין ואת תול-תל בלבד [ולשיטתו של בורנשטיין גם את אביעזר-בזריה]. ב) לא סביר שחלוקה כזאת אינה נרמזת אפילו, בחלוקת הנחלות כפי שמופיעה בספר יהושע פרקים טז-יז. במיוחד כשישנו פירוט רב יחסית על גבול זה שבין מנשה ואפרים. #_lt#br/#_gt#לפיכך, יש לחפש הצעת זיהוי נוספת באזור – בתת נחלת אביעזר (ע"פ חרסי שומרון).. #_lt#br/#_gt#על ראש פסגה גבוהה, בנקודת גובה 540, מעל הכפר אמתין הוא אלמתן המקראית (מחרסי שומרון), שוכן לו כפר עתיק, ציורי וקטן (לפי מפקד 1931 היו קיימים בו 11 בתים נושבים, בהם התגוררו 47 איש בלבד!). כל המתבונן מקרוב בכפר זה יבחין בקדמותו. ממש חורבה מאוישת. שמו בפי הישמעאלים – פרעתה. בחלק הקודם של דברינו, הגענו למסקנה, כי כפר זה איננו פרעתון המקראית. למרות היותו משמר שם דומה ובו ממצא ארכיאולוגי מתאים (מתקופת השופטים ; ברזל א). אם כן, ניתן לדעתי להציע, כי כפר זה, הוא לא אחר מאשר – עָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי!!! המצויה בנחלת מנשה ובתת נחלת אביעזר (הכפר אלמתן המצוי למרגלותיו מופיע בתת נחלת אביעזר בחרסי שומרון) – על גבי המשכו המערבי של 'רכס הסלע'. למעשה, כל היתרונות של חורבת עופר, עם יתרון נוסף של ממצא ארכיאולוגי מתאים. #_lt#br/#_gt#מעניין לציין, כי בגבעה שממזרח ואל מול הכפר פרעתה, מצוי קבר שייח המכונה – שייח אבו ג'וד. בית הקברות של העיר היה מן הסתם מחוץ לעיר, ואולי אפילו כאן באזור הגבעה. מי יודע – אולי ג'וד הוא קיצור של גדעון... ומצאנו אפילו את הקבר... #_lt#br/#_gt#לסיכום כמה מילים גיאולוגיות, חלקו העליון של רכס הסלע בנוי למעשה מסלע גיר טרשי (גיר איאוקני מחבורת עבדת, תצורת תמרת), בו ניתן להבחין בקלות בשטח, על רקע המסלע הלבן הרך המצוי תחתיו (קרטון סנוני מחבורת הר הצופים, תצורת עדולם). מבנה זה של סלע גיר קשה למעלה וסלע קרטון רך מלמטה, מאפיין את אזור השוליים של קער שכם. מבנה זה יוצר קו מעיינות ארוך. קו זה הינו קו המגע בין הסלע הקשה והמחלחל לבין הסלע הרך והאטום. ניתן להבחין בשטח בנביעות הרבות לאורך קו זה. גם כאן ברכס הסלע – קיימים בקו מגע זה – עין אל קטירה הסמוך לחורבת עופר ועין עקידה למרגלות מוצב הסלע, אשר אינם שופעים כמעט בקיץ, מכיוון שהאקוויפר שלהם (הכולל את הגבעה של מוצב הסלע בלבד) קטן מאד יחסית ולא מקבל כמות גשמים היכולה להזין אותו למשך כל השנה. לעומת זאת, במקומות מסוימים בשוליים של קער שכם, קיים אפילו קו של כפרים על אותו קו מעיינות, עקב שפיעתם הגדולה! (למשל ממזרח ומצפון לתל שומרון – נקורה, אג'נסניא, נצף ג'ביל, בית אמרין, ברקא, סילת א-זהר וכו'), וזאת הודות לעובדה כי האקוויפר עבה וגדול כאן הרבה יותר (עקב נטייתו של קער שכם צפונה), ויכול להזין מעיינות שופעים במשך כל השנה. #_lt#br/#_gt#סמוך לרכס הסלע, קיים פרט נוף בולט שיכול ללמד אותנו בצורה אילמת על המבנה הגיאולוגי של האזור – אנחנו מדברים על המצוק המקראי 'צור' והמעיין שלמרגלותיו – ניתן להבחין כי המצוק אינו מאוזן ונוטה מעט מזרחה. נטייה זו מלמדת על כיוון השכבות בחלק זה של קער שכם (החלק הדרומי מערבי). ועל מיקומנו יחסית אליו. המצוק בנוי גיר איאוקני (מתצורת תמרת) ומתחתיו מצוי הקרטון הסנוני (מתצורת עדולם). בקו המגע ביניהם נוצר המעיין – עין צור, מעיין שכבה טיפוסי. #_lt#br/#_gt#לאורך הרכס, ניתן להבחין בצור מתצורת משאש. כאן בשומרון, עוביו לא עולה על 1-2 מטרים, בעוד במדבר יהודה עוביו מגיע ל-5 מטרים ואף יותר (שם הוא מהווה את חלקן העליון של גבעות משאר רבות ; ניתן להבחין בו "משתולל" בנסיעה לאורך מעלה אדומים, בוואדי קלט ועוד). #_lt#br/#_gt#הצעת טיול#_sc# מהכיכר של בה"ד 3 (מחנה חורון) נעלה עם רכבינו מערבה עם הכביש המטפס על הרכס האדיר של הר גריזים (הר ברכה). לאחר עלייה של כק"מ, נראה מצד שמאל את עין מח'נה – המכונה "המקווה של ברכה", לפני כמה שבועות נבנתה במקום בריכה קטנה על ידי תושבי ברכה. חמד של מקום. המעיין צמוד לכביש ומוליכה אליו דרך עפר קצרצרה. עין מח'נה נקרא על שם החורבה הנושאת את השם – חורבת מח'נה, המצויה למרגלותיו (בה"ד 3). מקובל לזהות בחורבת מח'נה את 'המכמתת' המקראית המצויה בגבול נחלות מנשה ואפרים – במידה והמכמתת היא עיר ולא עצם גיאוגראפי כלשהו... #_lt#br/#_gt#לאחר התרשמות קצרה מפיתוח המקום נמשיך בדרכינו במעלה הדרך, לאחר כמה מאות מטרים הכביש מתעקל ימינה ומצד שמאל נוכל להבחין בצמרות עצי האלה הענקיים המעטרים שמורת טבע יפהפיה המכונה 'חורבת א-נבי איסמעיל' – במקום עצי אלה אטלנטית, כמה מבנים עתיקים וחורבות כפר מקראי המזוהה עם באריים המופיעה בחרסי שומרון, כאשר שמה השתמר כפי הנראה בכפר בורין הסמוך. #_lt#br/#_gt#מנבי איסמעיל נמשיך ברכבינו לכיוון היישוב ברכה. נכנס ליישוב וניסע כל הזמן ישר, הכביש מתעקל קלות שמאלה והנסיעה היא לאורך גדר היישוב. לאחר כ-2 דקות נבחין בפניה ימינה (ובשילוט של מוצב צבאי), נפנה ימינה ולאחר כמה עשרות מטרים הכביש מתעקל ימינה ואנו נמשיך ישר עם שביל – כביש שיוביל אותנו עד לברכה א (נ.ג 836). נחנה את רכבינו בשכונה. לאחר תצפית נהדרת הכוללת בעיקר את נופו של מערב השומרון, נתחיל לצעוד. תחילה נרד מערבה בשביל עפר ברור ובשלב מסוים כשהשביל ימשוך דרומה, נרד ממנו ונעבור לשביל עיזים שישמור אותנו על גבי הרכס מערבה. לאורך הרכס נוכל להבחין בכפר הציורי ערק בורין שוכן על המצוק האדיר. נרד עם הרכס עד לאוכף. דרך אגב, לאוכף זה ניתן להגיע עם כלי רכב פרטי מציר גלעד המצוי מדרום לו, ממנו ישנה פנייה צפונה – והוא משמש ככביש הגישה למוצב הסלע. מהאוכף יורד שביל עפר לעין צור. הנביעה אמנם חזקה יחסית אך המעיין לא מרשים במיוחד, במקום הנביעה נבנה מבנה בטון ממנו נובעים המים. לאחר שהתעצלנו לרדת למעיין, נמשיך על הרכס מערבה ומיד נגיע לחורבת עופר. בשטח אין הרבה שרידים מהחורבה, אך ניתן להבחין פה ושם בחרסים ובשרידי מבנים מכוסים בינות למטעי הזיתים, הגפנים והסברסים. בחורבה קיימים פינות צל נחמדות לעצירה. מכאן נמשיך בדרכינו מערבה, תחילה ע"ג כביש הגישה למוצב, ולאחר שהכביש מתעקל מעלה למוצב, נרד לשטח ונתחבר לאחד השבילים המובילים מערבה לאורך הרכס. בדרך נבחין בסלעי הצור מתצורת משאש היוצרים קו מצוק שבור וגושי צור גדולים. לאחר כ-20 דקות נגיע למרגלות האוכף בין מוצב הסלע לפסגת רג'ל אל ארבעין. בתי הכפר א-תל מצויים כבר ממש על האוכף. על כן ננסה לאגפם איגוף רחב מדרום ונטפס לפסגת הרג'ל. כאן על הפסגה בנ.ג 664 יתפרס לפנינו אחד הנופים היפים ביותר במערב השומרון. בצפון – נבחין ברכס האדיר של חומש. ובראות טובה נוכל להבחין בדרום – בפסגות של הרי גופנה המצויים בדרום מערב השומרון (ביניהם פסגות ג'ילג'יליה ומצפה חרשה). #_lt#br/#_gt#במקום עצי אלון ענקיים, מבנה של קבר שייח, בור מים עם משאבה, נדנדה ומקום מוכן ל-'על האש', צל ונוף מדהים. בשבועות האחרונים הותקנה במקום אנטנה סלולארית של חברה ערבית. בעקבות עבודות התשתית להקמת האנטנה, נערכה במקום "חפירת הצלה" (סתם, אני מתלוצץ) שנראית יותר כמו חפירת שוד שחשפה כמה אבנים מהוקצעות שהיו שייכות כפי הנראה לאחד המבנים בכפר שהיה קיים במקום. בסקרים השונים נתגלתה קרמיקה מתקופת בית ראשון המעידה על כך שבתקופה זו (כשבירת ממלכת ישראל שכנה בשומרון), היה קיים במקום יישוב ישראלי הנקרא ככל הנראה 'תול' (חרסי שומרון) שמו השתמר כאמור בכפר הישמעאלי הסמוך. מכאן נרד דרום מערבה לחורבת כפרור – חורבה קטנה עם ממצאים רבים הנראים על פני השטח, בין היתר קיים במקום מבנה ציבורי אשר שימש ככל הנראה כמבנה תפילה מוסלמי (מבנה רוחב עם מחראב דרומה). מכאן נרד לכביש המכונה 'עוקף שכם דרום' או 'ציר גלעד' על שם גלעד זר – קצין הביטחון אשר נרצח בצומת ג'ית על ידי ישמעאלים בני בליעל לפני כ-7 שנים. על שמו נקראה חוות גלעד הסמוכה ורמת גלעד הצופה על היישוב קרני שומרון. מכאן נוכל לסיים את טיולינו ולחזור לברכה או להמשיך הלאה לקדומים. במידה ונחליט להמשיך לקדומים נלך עם שביל העפר המוביל מערבה, לאחר כק"מ נגיע לקבר השייח המכונה שייח אבו ג'וד (אולי קבר גדעון). מבנה הקבר מצוי בסמוך לבתיו הקיצוניים של הכפר פרעתה. מכאן נוכל להבחין במבנים העתיקים המעטרים את הכיפה עליה שוכן הכפר. מכאן נרד צפונה לעבר קדומים, על גבי גבעות הקירטון היוצרות נוף של טראסות טבעיות גבוהות, המאפיינות את נופו של האזור – שולי קער שכם. נסיים בבית הקפה בתחנת הדלק של קדומים. #_lt#br/#_gt#נושא הטיול#_sc# מהר ברכה לקדומים / לאורך רכס הסלע / בעקבות עפרה אבי העזרי. #_lt#br/#_gt#נחלה#_sc# מנשה #_lt#br/#_gt#עונה מומלצת#_sc# בכל עונות השנה. #_lt#br/#_gt# סוג טיול#_sc# רגלי (מיטיבי לכת). #_lt#br/#_gt#ציוד מיוחד#_sc# משקפת. #_lt#br/#_gt#שירותים מים ודלק#_sc# תחנת הדלק בקדומים #_lt#br/#_gt#משך ואורך#_sc# כ-9 ק"מ מברכה א (836) לציר גלעד, ועוד 3 ק"מ נוספים לקדומים. תוואי נוח יחסית, חלקו על שבילי עפר, בין 4 ל-6 שעות. #_lt#br/#_gt#ביטחון ובטיחות#_sc# מומלץ להודיע לרבש"צים של ברכה, קדומים ויצהר (את רוב המסלול רואות התצפיתניות שיושבות ביצהר) ולשאת נשק ארוך אחד לפחות. #_lt#br/#_gt# #_lt#br/#_gt#בברכת "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" #_lt#br/#_gt# #_lt#br/#_gt#עם התנ"ך חוזר לארץ התנ"ך. #_lt#br/#_gt# #_lt#br/#_gt# #_lt#br/#_gt#